עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מאי 2018  (1)
מרץ 2018  (4)
כואב לי
06/05/2018 21:13
Dana
אני מרגישה שהרבה זמן לא כתבתי פה, ואולי זה טוב. אולי לא היו לי הרבה דברים לפרוק, או שהיה לי למי לפרוק.

המצב עכשיו קצת שונה. 
אני לא מרגישה שאין לי חברה עם יחסי חברות של דרמה-בכיתה-ד'. אני אסביר..

אני מאוהבת. 
אני מאוהבת בבחור הזה, אותו אחד שהלך לטפל בעצמו והתחיל סוף סוף לדבר איתי ולהיפתח אליי.
עדיין לא הרגשתי רמה כזו של קשר. הרבה צחוק (גם על חשבון השני. או בעיקר על חשבון השני), קירבה ואינטימיות מטורפת, שיחות שלא נגמרות..
טוב לי. אי אפשר לתאר את זה אחרת.

ואז.. מחשבה קטנה התחילה לזחול לי בראש. אולי נעבור לגור ביחד?  
המחשבה לא התחילה סתם. היא התחילה כשנכנסתי לבית שלי, שאני גרה בו עם אבא שלי, והבנתי שלא כאן טוב לי. אני צריכה אותו כדי להרגיש שלמה. 
יש מן כאב כזה באזור החזה שמביע געגוע ומחסור.
הכאב הזה מגיע גם כשאני יודעת שאני אראה אותו מחר.
הכאב הזה מגיע גם כשאני יודעת שאני עוד 10 דקות אשלח לו הודעה והוא יענה לי.
הכאב הזה מגיע גם אחרי שבילינו כמה שעות יחד, והזמן נזל לנו בין האצבעות.

הבעיה היא שכבר התחלתי פעם לחפש דירה עם מישהו אחר. זה היה לפני שנתיים, הוא היום האקס שלי.
אני חושבת שרציתי לעבור איתו כי פשוט רציתי לצאת מהבית.
ידעתי שאני צריכה קצת לחדד אותו כדי שאוכל לסבול את המגורים איתו.
התחלתי לדרוש ממנו ניקיון וסדר גם בדירת השותפים שלו, רק כדי לראות שזה אפשרי.
אבל אז נפרדנו, והחיפוש אחר דירה הפסיק.

לצד המחשבה לעבור עם הנוכחי, יש גם פחד.
פחד שאולי אני מנסה להתחיל את היחסים במקום בו הפסקתי. 
אולי זה לא כי אני רוצה באמת לעבור לגור איתו, אלא כי זה השלב בו אני נמצאת כרגע.

אני מנסה לעצור את המחשבה על לעבור לגור ביחד, וממציאה לי כל מיני סיבות..
קודם כל הוא קצת צעיר ממני, אז הוא בטח עוד רוצה להיות בבית.
דבר שני, אני מערכת היחסים השנייה שלו, ואולי הוא לא באמת מעוניין לעשות צעד כזה ענק איתי.
והוא מעשן ירוק, ואני לא.

זהו. זה מה שיש לי.

הייתי רוצה שתהיה לי חברה כזו, שיש לי איתה חברות מיוחדת כזו, שמחפשת דרמה כאילו אנחנו בכיתה ד', כדי שאוכל לבקש ממנה לזרוק לו מילה.
משהו שישתול לו את המחשבה על לעבור לגור איתי. לראות לאן זה מוביל אותו...

1 תגובות
משקפיים.
21/03/2018 22:56
Dana
אני לא טובה בזוגיות. אף פעם לא הייתי. אבל כל גבר שאני נותנת לו טיפה להתקרב מחליט שאני הדבר הכי טוב שקרה לו. כולם רוצים להתחתן איתי וכולם רוצים עתיד איתי. כולם חושבים שאני מושלמת, וטובה, ומדהימה, ושיש בי הכל.
אני יודעת שזה לא נכון. זה מעולם לא היה נכון. הם מסתכלים עליי דרך עדשות ההתאהבות האלה, והעדשות האלה כל כך עבות שהן משבשות את האני האמיתי. הם לא רואים את הבלוף.

מרוב אהבה הם מקשיבים לי. הם מרגישים אשמים כשאני כועסת. הם כואבים כשאני בוכה. הם משתכנעים כי אמרתי. הם מוחמאים כשאני דואגת ודואגים לי בחזרה.

וזה מתחיל במן חוסר נוחות קטן. ריב פה ושם. אבל טוב להם איתי וריבים הם חלק מהחיים.
והריבים מתארכים - זה כבר לא ריב של רגע, אלא ריב של כמה שעות או של יום. לפעמים גם יומיים.

אבל הם לא רואים. הם לא רואים שהמשקפיים האלה כבר סדוקות. הם בכוח מנסים להמשיך להסתכל דרכן למרות שהאני האמיתי, זה שלא טוב בזוגיות, כבר מבצבץ.

האני האמיתי הזה אומר להם, צועק להם, מתריע שוב ושוב - "אני לא טובה בזוגיות!". אבל הם בשלהם. המשקפיים שם. גם כשלא טוב, וכואב ולא נוח.
כל מה שבא לי זה לעשות משהו רע שיגרום להם לשבור את המשקפיים, או שאני אעשה את זה בעצמי.
שיראו אותי באמת, כמו שאני, שישנאו אותי ואת האופי שלי.
שיכעסו עליי, שיבינו שעבדתי עליהם והכל הצגה! אני לא כמו שהייתי בהתחלה!

כל פעם אני אומרת שזהו זה. יש אנשים שיותר טוב להם לבד. ותכל'ס לא מפריע לי להיות בשקט שלי.
אבל אז בא מישהו חדש שכל כך מעריץ אותי ואומר לי שאני הדבר הכי טוב שקרה לו.. ואיך אפשר לוותר על זה?

1 תגובות
שיחה עם איש מכירות
07/03/2018 23:56
Dana

הקדמה קצרה:

אתמול באמצע המשמרת שלי בעבודה קיבלתי טלפון. עניתי. עוד שיחה מביטוח.

מכיוון שגם אני נמנית בין נותני השירות, אני משתדלת להיות כמה שיותר מנומסת (לעומת אנשים שמנתקים את הטלפון בפנים. אמנם זו העבודה שלנו, אבל בכל זאת יש לנו לב).

לאור הנימוס שלי והגישה הנחמדה, אני לרוב "מתיידדת" עם האנשים מעברו השני של הטלפון, אבל הפעם זה היה מוגזם.

הורדתי את החלקים המשעממים על הביטוח.. מעבר לכך - זוהי השיחה (טעויות במקור. עמכם הסליחה).

 

אני: הלו?

ע' איש מכירותשלום דנה?

א: כן

ע: היי, מדבר ע', אחראי תיקיי לקוחות ב*חברה מסויימת*, המוקד הטלפוני של חברת ביטוח *משהו*. מה שלומך?

א: בסדר גמור. מה שלומך?

ע: תודה לך. וואו, איזה כיף ששאלת. סתם, סתם מתלוצץ. את מבוטחת אתנו בקופת חולים *כלשהי* בביטוח שנקרא *שקר-משהו* כמו שאת מכירה, שזה כנראה אמא עשתה לך. אוקיי. למה אני יוצר איתך היום קשר? כי אני רואה שאין לך כיסוי לביטוח שנותן לך פיצוי כספי על כל מקרה תאונתי.

א: דיברתם איתי והחלטתי שלא לעשות.

ע: ממה זה נובע? את בטח סטודנטית. יש לך קול כזה.

א:כן, כן..

ע: נו, בתור סטודנטית את הכי חייבת את זה כי אם קורה מצב שאת לא הולכת ללימודים, מי צריך לשלם את זה? או את או ההורים.

א: כרגע, לפי מה שאתם משלמים במקרה תאונה, זה משהו שאנחנו כן יכולים לעמוד בו, ואני לא אשלם ביטוח נוסף בשביל זה. הייתי מעדיפה שכרגע לא לעשות.

ע: אוקי. זאת אומרת שבכל מקרה יש לך מאיפה להביא את הכסף הזה.

א:אני.. אני.. תראה, לפי מה שאתם מציעים, כמה אלפי שקלים במקרה מאוד ספציפי, זה לא מה שאני אוציא עליו עכשיו את הכסף כי אולי זה יקרה. זה לא משהו שכרגע רלוונטי כדי להעלות את הביטוח.

ע: אני קודם כל מבין אותך לגמרי. כי בתור מישהו שהעובר ושב שלו בלי עין הרע סבבה, אני גם חושב ככה

 

...

 

ע: כל הכבוד קודם כל, ותודה על הכנות. מה שכן הייתי רוצה לשאול אותך.. היום מבחינת ילדים, את נשואה היום?

א: לא.

ע: לא. אוקי, כי יש לי כמה אופציות של ביטוחים, ותגידי לי אם יש משהו שיכול להיות רלוונטי כלפייך. מה שנראה "יד ביד". אוקי?

א: אוקי.. כן.

ע: קודם כל תודה לך על הסבלנות. את מקסימה ואת חייכנית, ואת מזכירה לי אותי בימים טובים.

א: תודה רבה.

ע: חמודה.

א: אני גם במוקד שירות, אז אני מבינה.

ע: אהה אני לא מוקד שירות. אני מכירות. אני הפן היוזם, לא המקבל. יותר גברי בעיניי.

א: סליחה.

ע: זה בסדר, לא נעלבתי ממך. אני אעניש אותך אחר כך.

א:... תיתן לי ביטוח בלי שאבקש?...

ע: איזה חמודה את.

 

...

 

ע: בין כל האופציות שדיברנו. יש משהו שנשמע לך רלוונטי?

א: לא. שום דבר לא נשמע לי רלוונטי.

ע: קודם כל את מקסימה ותודה על ההקשבה למרות שמחייגים אליך שם בשרות.

א: לא נורא..

ע: והיה ממש כיף להכיר אותך.

א: תודה.

ע: ואם הייתי רואה אותך באיזה מסיבה סביר להניח שהייתי מתחיל איתך.

א: אוווה...

ע: כן, יש לך מזל. אני לא אומר את זה לאף אחת, שתהיי בעניינים. יא אללה.. אבל לא נעים לי ככה.. שיחה מוקלטת, בכל זאת.

א: שלא יפטרו אותך.

ע: לאאא לא יפטרו בגלל דבר כזה, כל עוד את מקבלת את זה בערבון מוגבל, הכל בסדר.

א: תודה רבה.

ע: את בת 24, אגב מה את לומדת?

א: פסיכולוגיה

ע: וואו מרגישים עליך כי את טובה בלהקשיב גם.

א: תודה רבה.

ע: בכיף. את מהצד המקבל.

א: כן..

ע: הבנתי. טוב דנה. אז אולי ככה בעזרת השם ככה נהיה בקשר, בלי קשר לביטוח ו...

א: אממ.. אני מתנצלת , אבל יש לי חבר.

ע: אההה איזה חמודה את! גם פה את כנה. אני מעריך את זה.

א: תודה.

ע: את מקסימה. מה שאני אאחל לך, זה באמת בהצלחה 

א: תודה.

ע: ושלא תזדקקי לשום דבר כזה והרבה בריאות.

א: תודה גם לך.

ע: ביי, להתראות.


אפילוג:

לא, ע'. לא. גם אם אני "מקבלת את זה בעירבון מוגבל" - אתה איש שירות (מכירות!) שיש לו את הפרטים שלי כמו טלפון, תעודת זהות, גיל, מספר חשבון בנק, כתובת... זה לא לגיטימי להתחיל ככה. 

לכל אנשי "מה קרה?! הרומנטיקה מתה?!" - זוהי לא רומנטיקה. רומנטיקה היא לא איש שמתחיל איתי בשם חברה שסמכתי עליה ונתתי לה את הפרטים האישיים שלי. 

כמו שאתם לא מצפים שהשליח של הפיצה, שקיבל את מספר הטלפון שלכם מהפיצרייה, יתחיל לשלוח לכם הודעות באמצע הלילה.

אין לי באמת על מה להתלונן פה בפניכם. אני לא מרגישה מוטרדת (על אף התהייה שלי: האם הוא חיפש אותי לפי השם בפייסבוק?). יכולתי לעצור את השיחה במספר דרכים ובחרתי שלא לעשות זאת (בדיעבד אני מבינה שזו טעות).

באווירת ה-#METOO - גלו ערנות, חישבו לפני כן. תזכרו את הסביבה שבה מתנהלת השיחה. לא כל אישה או גבר היה מקבל את נוסח השיחה הזה.



0 תגובות
הכל בסדר והכל ישתפר
03/03/2018 21:32
Dana
אתמול יצאנו למסיבת פורים. בזמן האחרון החלטתי לקחת צעד אחורה בקשר כי הוא במילא הרחיק אותי.
מול כולם הכל היה בסדר. ישבנו יחד, החזקנו ידיים, הצטלמנו, צחקנו. כשהגיע הזמן לנסוע חזרה הביתה שוב הרגשתי כבויה ולא הסכמתי לעלות אליו הביתה. הוא ליווה אותי למכונית ואני רק רציתי לברוח.

שנייה לאחר שהכנסתי את האקססוריז של התחפושת לשקית במושב שליד הנהג, הוא שאל אותי מה קרה ולמה אני מרוחקת ממנו.
חשבתי על זה כמה רגעים, אבל החלטתי שאני לא רוצה לספר לו: הוא גם ככה מרגיש רע עם עצמו ועם הסביבה שלו, ואני לא רוצה להוסיף לו יותר. גם אם קשה לי, לו רע עוד יותר , ואני עדיין אוהבת אותו.
הוא התעקש שוב ושוב, בפרצוף רציני וקצת מתחנן, הוא נראה חמוד עם שאריות איפור עדיין על הפנים שלו, והחלטתי שזה כבר לא משנה.. אמרתי לו הכל.

סיפרתי לו שאני בוכה כמעט אחרי כל שיחה שלנו.
סיפרתי לו שאני יודעת שהוא מסתיר ממני דברים.
אמרתי לו שאני קולטת כשהוא משקר לי כשהוא אומר "שהכל בסדר".
הסברתי לו שאני פגועה כשהוא מנסה להאשים אותי שאני לא שואלת את השאלות הנכונות.

הוא הבטיח שהכל ישתפר, כי הוא אוהב אותי ולא רוצה לפגוע בי. אבל, ברוח הכנות ששררה בקור של ליל אמש, אמרתי לו שאני לא מאמינה לו. לא כי הוא שקרן, אלא כי זו ההתנהלות שלו, והיא לא תשתנה. אנשים לא משתנים באמת. תמיד אחד מאיתנו יעמוד במצב לא נעים.

העיניים שלו האדימו והוא פרץ בבכי. הלב שלי נשבר, החומות שהוא בנה סביבו גם.
הוא הצמיד אותי אליו וחיבק אותי חזק. הפנים שלו קבורות בתוך הסוודר שלי והפנים שלי לחוצות לאוזן שלו. 
לחשתי לו שאני אוהבת אותו.

הוא שוב הבטיח להשתפר. מבחינתי הדברים ישתפרו רק אם הוא יקבל עזרה מקצועית. הוא הבין.
נראה אם הפחד שלו מלאבד אותי יניע אותו.
3 תגובות
דיכאון של בן זוג.
02/03/2018 13:10
Dana
אולי זה לא הדבר הנכון לכתוב כפוסט ראשון, אבל הנושא יושב עליי כבר כמה שבועות ללא יכולת לספר למישהו מהאנשים הקרובים אליי.

אני יוצאת עם מישהו כמה חודשים, בקרוב אפילו טסים לחו"ל יחד בפעם הראשונה, והכל באמת טוב. הוא השינוי שרציתי מבני הזוג הקודמים שלי, הוא חכם ומעניין, עושה רושם של אדם רציני אבל תמיד מצחיק אותי עד דמעות. בונוס - הוא אפילו חתיך. החל מהרגע הראשון דיברנו שעות ויש תחושה מדהימה של תקופת ירח הדבש של תחילת הקשר.

ואז התחיל הדיכאון.
הוא לא מאובחן, כי הוא לא הלך לפסיכולוג, אבל לפי מה שאני למדתי, קראתי וקוראת - אלה התסמינים.
"פגשת אותי בתקופה מוזרה". ככה הוא קורא לזה. 
אני כבר לא יודעת איך לדבר איתו.. נראה שהוא מנסה לפגוע בי בכוונה כדי שאפרד ממנו, וככה הוא יוכיח לעצמו שזה טוב שהוא הרחיק אותי כי לא באמת אהבתי אותו, וזאת למרות שהוא טוען שהוא רוצה רוצה לדבר איתי, ושאני האדם היחיד שעוד גורם לו לשמוח.

אני קרובה להרים ידיים, באמת. הוא לא מספר לי ולאף אחד אחר מה הוא מרגיש. הוא מעדיף לשכב כל היום במיטה או מול הטלוויזיה ולהתמרמר כמה לא טוב לא, וכמה הוא לא מרגיש מאושר. הוא מתכנן תכניות, לא מוציא אותן לפועל, והולך לישון כועס.

ניסיתי לקרוא באינטרנט איך להיות בת זוג טובה יותר לאנשים שסובלים מדיכאון, אבל כל מה שאני מנסה לעשות נתקל בחומה מצידו.
מיואשת, עצובה.. בסוף עוד אני אהיה מדוכאת!
6 תגובות